Ki Tetze · Aliyah 5 — Open Pardes

כ"ג:כ"ה כִּ֤י תָבֹא֙ בְּכֶ֣רֶם רֵעֶ֔ךָ וְאָכַלְתָּ֧ עֲנָבִ֛ים כְּנַפְשְׁךָ֖ שָׂבְעֶ֑ךָ וְאֶֽל־כֶּלְיְךָ֖ לֹ֥א תִתֵּֽן׃ (ס)

23:25 When you enter another man’s vineyard, you may eat as many grapes as you want, until you are full, but you must not put any in your vessel.

23:25 When thou comest into thy neighbour’s vineyard, then thou mayest eat grapes until thou have enough at thine own pleasure; but thou shalt not put any in thy vessel.

כ"ג:כ"ה אֲרֵי תִתָּגַר בְּכַרְמָא דְחַבְרָךְ וְתֵיכוּל עִנְּבִין כְּנַפְשָׁךְ שִׂבְעָךְ וּלְמָאנָךְ לָא תִתֵּן:

כי תבא בכרם רעך. בְּפוֹעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר:

כנפשך. כַּמָּה שֶׁתִּרְצֶה:

שבעך. וְלֹא אֲכִילָה גַסָּה (בבא מציעא פ"ז):

ואל כליך לא תתן. מִכָּאן שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תוֹרָה אֶלָּא בִּשְׁעַת הַבָּצִיר, בִּזְמַן שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לְכֶלְיוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת (ספרי; בבא מציעא פ"ט), אֲבָל אִם בָּא לַעֲדֹר וּלְקַשְׁקֵשׁ אֵינוֹ אוֹכֵל (שם פ"ז):

כ"ג:כ"ה אור החיים

1וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן. אָמְרוֹ וְאֶל כֶּלְיְךָ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לְהָעִיר, שֶׁקָּדְמָה מִצְוָה אַחֶרֶת וְהוּא שֶׁלֹּא יֹאכַל אֲכִילָה גַּסָּה, וְהוּא מַה שֶׁדִּיֵּק בְּאָמְרוֹ שָׂבְעֶךָ וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא פז:) לֹא אֲכִילָה גַּסָּה, וְהוֹסִיף עוֹד לוֹמַר ״וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן״.

ואל כליך לא תתן, "but you may not put any of them into your vessel." The Torah prefaces the word כליך with the conjunctive letter ו to remind us that there was another commandment which immediately preceded this commandment. We refer to the prohibition to overeat from the grapes of the vineyard of your employer. We derive this prohibition from the fact that the Torah wrote שבעך "to your satisfaction," i.e. not more than your fill. After this the Torah added: "neither shall you put any into your vessel."

כ"ג:כ"ו כִּ֤י תָבֹא֙ בְּקָמַ֣ת רֵעֶ֔ךָ וְקָטַפְתָּ֥ מְלִילֹ֖ת בְּיָדֶ֑ךָ וְחֶרְמֵשׁ֙ לֹ֣א תָנִ֔יף עַ֖ל קָמַ֥ת רֵעֶֽךָ׃ (ס)

23:26 When you enter another man’s field of standing grain, you may pluck ears with your hand; but you must not put a sickle to your neighbor’s grain.

23:26 When thou comest into thy neighbour’s standing corn, then thou mayest pluck ears with thy hand; but thou shalt not move a sickle unto thy neighbour’s standing corn.

כ"ג:כ"ו אֲרֵי תִתָּגַר בְּקַמְתָא דְחַבְרָךְ וְתִקְטוֹף מְלִילָן בִּידָךְ וּמַגְלָא לָא תְרִים עַל קַמְתָא דְחַבְרָךְ:

כי תבא בקמת רעך. אַף זוֹ בְּפוֹעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר:

כ"ד:א׳ כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֛ישׁ אִשָּׁ֖ה וּבְעָלָ֑הּ וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א תִמְצָא־חֵ֣ן בְּעֵינָ֗יו כִּי־מָ֤צָא בָהּ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּיתֽוֹ׃

24:1 A man takes a wife and possesses her. She fails to please him because he finds something obnoxious about her, and he writes her a bill of divorcement, hands it to her, and sends her away from his house;

24:1 When a man taketh a wife, and marrieth her, then it cometh to pass, if she find no favour in his eyes, because he hath found some unseemly thing in her, that he writeth her a bill of divorcement, and giveth it in her hand, and sendeth her out of his house,

כ"ד:א׳ אֲרֵי יִסַּב גְּבַר אִתְּתָא וְיִבְעֲלִנַּהּ וִיהֵי אִם לָא תַשְׁכַּח רַחֲמִין בְּעֵינוֹהִי אֲרֵי אַשְׁכַּח בַּהּ עֲבֵרַת פִּתְגָּם וְיִכְתּוֹב לַהּ גֵּט פִּטּוּרִין וִיהַב בִּידַהּ וְיִפְטְרִנַּהּ מִבֵּיתֵיהּ:

כי מצא בה ערות דבר. מִצְוָה עָלָיו לְגָרְשָׁהּ, שֶׁלֹּא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו (גיט' צ'):

כ"ד:ב׳ וְיָצְאָ֖ה מִבֵּית֑וֹ וְהָלְכָ֖ה וְהָיְתָ֥ה לְאִישׁ־אַחֵֽר׃

24:2 she leaves his household and becomes the wife of another man;

24:2 and she departeth out of his house, and goeth and becometh another man’s wife,

כ"ד:ב׳ וְתִפּוֹק מִבֵּיתֵיהּ וּתְהַךְ וּתְהֵי לִגְבַר אָחֳרָן:

לאיש אחר. אֵין זֶה בֶּן זוּגוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, הוּא הוֹצִיא רְשָׁעָה מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וְזֶה הִכְנִיסָהּ (שם):

כ"ד:ג׳ וּשְׂנֵאָהּ֮ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲרוֹן֒ וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּית֑וֹ א֣וֹ כִ֤י יָמוּת֙ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲר֔וֹן אֲשֶׁר־לְקָחָ֥הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃

24:3 then this latter man rejects her, writes her a bill of divorcement, hands it to her, and sends her away from his house; or the man who married her last dies.

24:3 and the latter husband hateth her, and writeth her a bill of divorcement, and giveth it in her hand, and sendeth her out of his house; or if the latter husband die, who took her to be his wife;

כ"ד:ג׳ וְיִסְנִנַּהּ גַּבְרָא בַתְרָאָה וְיִכְתּוֹב לַהּ גֵּט פִּטּוּרִין וְיִתֵּן בִּידַהּ וְיִפְטְרִנַּהּ מִבֵּיתֵיהּ אוֹ אֲרֵי יְמוּת גַּבְרָא בַתְרָאָה דְּנָסְבַהּ לֵיהּ לְאִנְתּוּ:

ושנאה האיש האחרון. הַכָּתוּב מְבַשְּׂרוֹ שֶׁסּוֹפוֹ לִשְׂנֹאתָהּ, וְאִם לָאו קוֹבַרְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר או כי ימות (ספרי):

כ"ד:ד׳ לֹא־יוּכַ֣ל בַּעְלָ֣הּ הָרִאשׁ֣וֹן אֲשֶֽׁר־שִׁ֠לְּחָהּ לָשׁ֨וּב לְקַחְתָּ֜הּ לִהְי֧וֹת ל֣וֹ לְאִשָּׁ֗ה אַחֲרֵי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻטַּמָּ֔אָה כִּֽי־תוֹעֵבָ֥ה הִ֖וא לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹ֤א תַחֲטִיא֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃ (ס)

24:4 Then the first husband who divorced her shall not take her to wife again, since she has been defiledaI.e., disqualified for him.—for that would be abhorrent to the LORD. You must not bring sin upon the land that the LORD your God is giving you as a heritage.

24:4 her former husband, who sent her away, may not take her again to be his wife, after that she is defiled; for that is abomination before the LORD; and thou shalt not cause the land to sin, which the LORD thy God giveth thee for an inheritance.

כ"ד:ד׳ לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְבַעֲלַהּ קַדְמָאָה דִי פָטְרַהּ לְמִתֻּב לְמִסְּבַהּ לְמֶהֱוֵי לֵיהּ לְאִנְתּוּ בָּתַר דִּי אִסְתָּאָבַת אֲרֵי מְרָחָקָא הִיא קֳדָם יְיָ וְלָא תְחַיַּב יָת אַרְעָא דִּי יְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ אַחֲסָנָא:

אחרי אשר הטמאה. לְרַבּוֹת סוֹטָה שֶׁנִּסְתְּרָה (ספרי; יבמות י"א):

Parasha: Ki Tetze · Aliyah: Fifth (Hod)

Jump to aliyah

Settings