י"ב:ט"ו
וַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע עַד־הֵאָסֵ֖ף מִרְיָֽם׃
12:15
So Miriam was shut out of camp seven days; and the people did not march on until Miriam was readmitted.
12:15
And Miriam was shut up without the camp seven days; and the people journeyed not till Miriam was brought in again.
י"ב:ט"ו
וְאִסְתְּגָרַת מִרְיָם מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא שַׁבְעָא יוֹמִין וְעַמָּא לָא נְטַל עַד דְּאִתְכְּנֵשַׁת מִרְיָם:
והעם לא נסע. זֶה הַכָּבוֹד חָלַק לָהּ הַמָּקוֹם בִּשְׁבִיל שָׁעָה אַחַת שֶׁנִּתְעַכְּבָה לְמֹשֶׁה כְּשֶׁהֻשְׁלַךְ לַיְאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב') "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק" וְגוֹ' (סוטה ט'):
י"ב:ט"ו
אור החיים
1וְהָעָם לֹא נָסַע. תָּלָה הַדָּבָר בָּעָם וְלֹא אָמַר ״וְלֹא נָסַע הָעָם״, לְהוֹדִיעַ כִּי הָעָם הִסְכִּימוּ לְבַל יִסְעוּ עַד הֵאָסֵף מִרְיָם, וַהֲגַם שֶׁהַדָּבָר הָיָה תָּלוּי בִּנְסִיעַת הֶעָנָן, הַתּוֹרָה מְעִידָה כִּי גַּם בִּזְכוּתָהּ הֵם הָיוּ חֲפֵצִים בָּעַכָּבָה לְכַבְּדָהּ, וּמַה גַּם אִם הָיָה יָדוּעַ לָהֶם כִּי בִּזְכוּתָהּ הָיָה הַמַּיִם לָהֶם (תענית ט.) בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשֵׁב שָׁם הָעָם עַל הַמַּיִם.
והעם לא נסע, And the people had not travelled, etc. The Torah makes the people the principals in this decision. This is why the Torah did not write ולא נסע העם, but mentioned the people first. The people had expressed their willingness to delay their departure. Although, normally, the people's breaking camp was determined by the movement of the cloud, the Torah wanted to inform us that the people were willing to inconvenience themselves on account of Miriam's many merits. Had the people been aware that their entire water supply was due to Miriam's merit (compare Taanit 9) they would most certainly have chosen to remain near their source of water.
2חסלת פרשת בהעלותך